ויהי בשלשים שנה. בשנת השלשים ביובל האחרון שגלו בו שהרי כאן אמר היא השנה החמישית לגלות המלך יויכין וכשראה בנבואה בית העתיד נאמר בעשרים וחמש שנים לגלותינו (לקמן מ) והוא היה לגלות יהויכין והנבואה ההיא ראה בשנת היובל שנאמר שם בראש השנה בעשור לחודש איזה הוא שנה שראש השנה שלה הוא בעשור לחדש זהו שנת היובל שהתחלתה ביום הכפורים בעשור לחדש השביעי א״כ הנבואה ההיא שקדמה עשרים שנה היתה בשנת שלשים ליובל העבר (ותלה הנבואה ההיא ביובל לפי שבשנת היובל ההוא מצא חלקיהו הכ״ג ספר התורה בבית ה׳ בימי יאשיהו כי בי״ח למלכותו מצאה והוא מלך ל״א שנים א״כ נשארו עוד י״ד שנים אחריו מלך יהויקים י״א שנה הרי כ״ה כי יהואחז שמלך לפניו ויהויכין שמלך אחריו לא מלכו שניהם כ״א ששה חדשים ועשרה ימים ולא היה שנה שלימה) א״כ בשנה החמישית לגלות יהויכין נשלמו שלשים שנה ולפי כשמצאו ס״ת היתה הרעשה רבה והשנה ההיא היתה רשומה ומפורסמת ונודעת בין האנשים כי אז נגלה להם אשר החורבן מיועד לבוא לכן תלה בה הנבואה ההיא שראה בה נסיעת השכינה מבית ה׳ כמלך הרוכב על המרכבה: ברביעי. בחדש הרביעי: ואני. אז הייתי אני בין אנשי הגולה על נהר כבר: מראות אלהים. מראות השכינה:
בחמשה לחדש וגו׳. ר״ל בחמשה לחדש האמור היא היתה בשנה החמישית לגלות וגו׳:
דבר ה׳. הוא הדבור האמור אחר ספור המראה: יד ה׳. כח חוזק הנבואה:
רוח סערה באה מן הצפון. הוא רמז על מלך בבל והכשדים שהמה מצפון א״י והמה יבואו על א״י בשטף אף: ענן גדול. גם ראה ענן גדול והוא רמז על חשכת הצרות הבאות עליה: ואש מתלקחת. והוא רמז על שריפת בית ה׳: ונוגה לו סביב. סביבות הדברים האלה ראה נוגה והארה והוא רמז שאחר כל הצרות יהיו מסובבים באור ישועה: ומתוכה. הדבר שבתוך כל אחת והוא הדבר המסבב ומביא את כל אלה הוא כגוון החשמל הנראה מתוך האש והוא הזך אשר באש המנוקה מן העשן עד שכמעט לא יוכל העין להשיגו כמו שהיא והוא לרמז שבין ההרעה ובין ההטבה לא יבוא במקרה כ״א הכל בגזירת המקום וכנהו בשם חשמל על כי אין להשיגו וגם חשמל היא מלה מורכבת חש מל שראוי לחשות ולשתוק מן המלול והדבור בו כי אין לתארו בשום דמיון:
ומתוכה. מתוך הנוגה שזכר למעלה ראה דמות ארבע חיות: וזה מראיהן. ר״ל זה תואר מראה גופן שהיה להן דמות גוף אדם:
וארבעה פנים לאחת. כי לכל חיה היה לה ד׳ פרצופים והם אדם ואריה ושור ונשר א׳ לכל רוח וכמ״ש בענין ואמר בזה שכ״א היה כלול מארבע וא״כ לכל החיות בכללה היו ס״ד פנים ולכל אחת מהפנים היו ארבע כנפים נמצא היה בין כולם רנ״ו כנפים כן ת״י:
רגל ישרה. ר״ל אין בהם פרקים לכוף את שוקיהם לפי שאין להם לא שכיבה ולא ישיבה ואין להם צורך בפרקים: וכף רגליהם. תחתיות רגליהם המה כדמות כף רגל עגל: ונוצצים. הרגלים היו מזהירים וכאלו משליכים ניצוצות כגון נחושת מזוקק המזהיר ביותר וכאלו משליך נצוצות:
וידי אדם. ידים כידי אדם היה להם מתחת כנפיהם כן היה בכל ארבעת צדדיהם: ופניהם. הפנים והכנפים שהיה להן היו שוים לארבעת החיות זה כזה:
חוברות וגו׳. כנפיהם היו מחוברות ונוגעות אחת אל אחת לכסות בהם הפנים וכאשר יאמר למטה בענין: ולא יסבו בלכתן. כשירצו לשנות דרכם מעבר אל עבר לא יסבו מצד אל צד לפי שכ״א מהם ילכו אל עבר מול פניו כי יש להם פנים לכל רוח ובכל עבר שילכו הנה ילכו מול פניהם:
ודמות פניהם. מראה פני החיות אחת היה פני אדם והיה כלול מארבע וכן כולם (ובפני אדם ראה מול עבר פניו): אל הימין. בעבר הימין של פני האדם: לארבעתן. כן היה בכל ארבעת החיות: מהשמאל. בעבר השמאלי של פני האדם: לארבעתן. כן היה בכל ארבעת החיות: ופני נשר לארבעתן. בכל ארבעת החיות היה פני נשר והוא היה מאחורי פני האדם:
ופניהם. ר״ל ופני החיות הנה היו עם כנפיהם פרושות ממעל להם להיות מכוסות בהם: לאיש. לכל פנים היה ב׳ כנפים חוברות ונוגעות איש אל אחיו לכסות בהם הפנים: ושתים. ושתי כנפים היו מכסות את גופתן:
ואיש. כל חיה מהחיות ילכו אל מול עבר פניו רצה לומר בכל רוח שהלכו היה מול עבר הפנים כי היה להם פנים בכל רוח: אל אשר יהיה וגו׳. אל המקום אשר יהיה הרצון ללכת הלכו כן ולא יסבו להפנות מצד אל צד בעת לכתן:
ודמות החיות. צורות גוון החיות היה מראיהן כגחלי אש הבוערות ולתוספת ביאור אמרו כמראה הלפידים: הוא. המראה ההיא היתה מהלכת בין כל החיות ר״ל בכולן היה המראה ההיא: ונוגה לאש. ר״ל מראה האש שהיה להן היה בו הארה יתירה ומרובה: ומן האש. ומן מראה האש שהיה בהן היה יוצא כעין ברק:
רצוא ושוב. לא עמדו במקום אחד כ״א היו רצים ממקום למקום וחזרו למקומם במהירות רב כברק הזה המבריק ומתכנס מהר ומעט תשיגנו הראות:
וארא החיות. הסתכלתי אל החיות וראיתי והנה דמות אופן אחד בארץ ר״ל למטה מן החיות: אצל החיות. אצל כל חיה מהחיות עמד אופן אחד: לארבעת פניו. ר״ל לכל ארבעת פני החיה לא היה אלא אופן אחד לא לכל פנים אופן:
מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש. כי אבן תרשיש הוא בעל גוון יפה כעין התכלת וגם הוא זך בהיר עד שיראה בו מעבר אל עבר ולכן אמר מראה האופנים היה כגוון התרשיש וגם מעשיהם היה כמו מעשה התרשיש כי היו זכים ובהירים לראות דרך בהם כמו שרואים דרך אבן תרשיש: לארבעתן. לארבעת האופנים: ומראיהם ומעשיהם. מראות תואר פניהם ופעולתם היה כאשר יהיה האופן וגו׳ ר״ל כמראות ופעולת האופן העשוי בתוך האופן זה ממזרח למערב וזה מצפון לדרום שאז יכול הוא להתגלגל לכל רוח מבלי סבוב והחזרה כן היה מראות האופנים ופעולתם:
על ארבעת רבעיהן. בזה יפרש המקרא שלפניו לומר הנה פעולתם היה אשר על ד׳ צדדיהון בחפץ לכתם ילכו ולא יסבו בלכתן הואיל והיו מתגלגלים לכל צד:
וגביהן. ר״ל היה להן גב הראויה להן לפי מראיהן שהיו בדמות אופני העגלות ויאמר על המחיצות הגבוהות העולות ממעל להאופנים אשר הרוכב בה יושב שם בין המחיצות האלה: וגובה להם. המחיצות היו גבוהים הרבה ומתוך גובהם היה יראה להם כי הדבר הגובה מאוד מטיל אימה בעיני רואיו בעבור הפלגת הגובה וכן אמר בענין כעין הקרח הנורא על שמטיל אימה בעשור הפלגת הזוהר והלבנינות: וגבותם. המחיצות ההם היו מלאות הרבה גוונים מחולפים: סביב לארבעתן. המחיצות ההם היו מקיפות סביבות ארבעה האופנים וכדרך העגלות:
ובלכת החיות. בעת ילכו החיות ילכו גם האופנים אצלם ובעת ינשאו החיות עצמן מעל הארץ לעלות למעלה ינשאו גם האופנים עמהם:
על אשר וגו׳. אל המקום אשר יהיה שם הרצון מהאל יתברך הרוכב בה ללכת ילכו החיות כי שמה גם הרצון מהחיות ללכת: והאופנים. כאשר ינשאו החיות למעלה אז גם האופנים ינשאו לעומת החיות ובשוה להם: כי רוח החיה. רצון כל חיה תקועה היא באופנים ולכן ילכו במקום שהמה הולכים:
בלכתם. בעת ילכו החיות ילכו גם האופנים וכו׳ וכפל הדבר לחזוק לומר שלא תשתנה לעולם:
ודמות וגו׳. ר״ל ודמות השטוח ופרוש על ראשי החיות היה כגוון הקרח הנורא ר״ל המטיל אימה על רואיו בעבור הפלגת זהרו ולבנינותו: נטוי. והיה נטוי ופרוש על ראשיהם מלמעלה:
ותחת הרקיע וגו׳. ר״ל כנפיהם שהיו ישרות והכוונות להיות חוברות אשה אל אחותה הם היו מתחת הרקיע לאיש וגו׳: ולאיש וגו׳. ר״ל לפנים הזה היה שתי כנפים מכסים להן ולפנים זה היו וגו׳ זה כזה דמות אחד להן וחזר ומפרש שהכנפים ההם היו מכסות את גופתם:
את קול כנפיהם. קול הרעשת כנפיהם: כקול מים רבים. שהיה כמו קול מים רבים השוטפים וכקול שדי בדברו בסיני שנאמר שם את הדברים וגו׳ קול גדול (דברים ה): בלכתם. ר״ל הקול ההוא שמעתי בעת הלכם: קול המולה. קול שאון המייתם היה כקול מחנה מהמון עם: בעמדם. בעת עמדו במקומם היו מרפים כנפיהם ר״ל לא הרעישו אז בכנפיהם להשמיע קול:
ויהי קול וגו׳. חוזר על מה שאמר בעמדם וגו׳, לפרש מתי עמדו ולא הרעישו ואמר כשהיה הקול יוצא מעל הרקיע אשר על ראשם ר״ל כשהיה המקום ב״ה מדבר אל הנביאים ובעמדם בעת ההיא אז תרפינה כנפיהן:
כמראה. ר״ל ראיתי דבר מזהיר כאבן ספיר והוא כדמות כסא ועל דמות הכסא ראיתי דמות כמראה אדם על הכסא ממעל והוא רמז על האל יתברך ואמר דמות כמראה לומר שאין לו דמות כלל אבל אמרו בלשון דמות להסביר את האוזן שראה את השכינה נוסעת מבה״מ כמלך היושב בכסא על המרכבה:
וארא כעין חשמל. ר״ל כאשר הסתכלתי לראות מראה האדם היושב על הכסא ראיתי כגוון חשמל והוא הזך והנקי מן האש אשר מעט תשיגנו הראות וכן אין להשיג את האל יתברך וחשמל היא מלה מורכבת חש מל שראוי לחשות מן המלול בו: בית לה סביב. ר״ל אל החשמל היה לה כעין בית מסביב ומראה הבית היה כמראה אש: ממראה וגו׳. כן הוא ממראה מתניו ולמעלה שם הוא כעין חשמל ובית לה מסביב כמראה אש: וממראה וגו׳. אבל ממראה מתניו ולמטה ראיתי מראהו כמראה אש וסביב לו היה הארה וזריחה:
כמראה. כמו מראה הקשת וכו׳ כן היה מראה הנוגה אשר מסביב: הוא מראה. המראה הזה שראיתי הוא מראה דמות כבוד ה׳ כי ראהו נוסע מבה״מ כדמות מלך יושב על המרכבה ונוסע: ואראה. וכאשר ראיתי את כל זה אז נפלתי על פני להשתחוות מול ה׳ ואז שמעתי קול מדבר והוא האמור במקרא שלאחריו ויאמר אלי בן אדם וכו׳:
